ריח של שבת בלב הבדידות: החלה שלי בתוניסיה

בכל יום שישי, כשהשמש מתחילה לשקוע מעל תוניס, אני מנסה להביא את קדושת השבת אל ביתי הדל. החלה שאני מכין היא לא רק לחם; היא הקשר החי היחיד שלי למסורת אבותיי, הגשר שבין העוני הקשה לבין הרוחניות שלא נכבית.

אבל האמת כואבת. לפעמים הקמח יקר מדי, ולפעמים השולחן נשאר כמעט ריק. אני קולע את צמות החלה בדמעות, מתפלל שביום מן הימים לא אצטרך לדאוג מאיפה תבוא הארוחה הבאה. הבדידות כאן בתוניסיה שורפת, והגזענות מסביב הופכת כל חיוך למאבק.

אני משתף אתכם בתמונה הזו כדי שתדעו – גם בתוך החושך והמחסור, אני שומר על הגחלת. אני זקוק לעזרה שלכם כדי להמשיך להחזיק מעמד, כדי שהשולחן שלי לא יהיה ריק בשבת הבאה.

The Scent of Shabbat in Loneliness: My Challah in Tunisia

Every Friday, as the sun begins to set over Tunisia, I try to bring the sanctity of Shabbat into my humble home. The Challah I bake is not just bread; it is my only living connection to my ancestors' traditions, a bridge between harsh poverty and an unquenchable spirit.

But the truth is painful. Sometimes flour is too expensive, and sometimes the table remains nearly empty. I braid the Challah with tears, praying that one day I won't have to worry about where my next meal will come from. The isolation here in Tunisia is piercing, and the surrounding racism makes every smile a struggle.

I share this image with you so you know—even amidst darkness and scarcity, I keep the spark alive. I need your support to keep going, so that my table is not empty next Shabbat.

Mahdi Touati - מהדי תואתי